הויכוח הציבורי בנושא חוק גישור חובה בסכסוכי גירושין- השמצות כנגד עורכי הדין לענייני משפחה: מכתב גלוי לאברי גלעד

 

אברי גלעד שלום רב,

האזנתי אתמול, 5.7.16, בקשב רב, לדבריך בתכנית “משפחה גרעינית” בגל”צ
בנושא החוק החדש לגישור חובה בסכסוכי גירושין.

אני עורכת דין ותיקה, עוסקת בתחום דיני המשפחה כעשר שנים,
הן כמגשרת והן כמייצגת צדדים מתגרשים בביהמ”ש לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים.
עובדת כעו"ד בכירה במשרד עו”ד מהמובילים בתחום דיני המשפחה בארץ
ובנוסף לעבודתי, מתנדבת כמגשרת במרכז הגישור “עמק השווה” במודיעין, ע”ש השר אורי אורבך, ז”ל.
אני רואה את תפקידי כשליחות של ממש. לסייע ללקוחותיי המתגרשים בשעתם הקשה ביותר,
ולייעץ להם- באחריות וברגישות- כיצד לפעול במסגרת החוק והדין על מנת לשמור על זכויותיהם.

בכל יום מגיעים אליי לקוחות ליעוץ, ואני נותנת מענה ופתרון יצירתי לצרכיו של הלקוח
בנושאים שהם דיני נפשות-ילדים, הסדרי ראיה, התמודדות עם הסתות, מניעת קשר וכו’,
מתן פתרונות כנגד סרבנות גט, מתן מענה משפטי מהיר בסוגיית המזונות,
מניעת אלימות במשפחה, מניעת הברחת רכוש, שמירה על זכויות בנושא הסדרי ראיה ומשמורת ועוד ועוד.
לאחרונה אני נתקלת שוב ושוב במסע דמוניזציה ופגיעה בשמם הטוב של עורכי הדין לענייני משפחה.

נדהמתי לשמוע אותך נסחף בגל השמצות עכור זה
ומאשים את כלל ציבור עורכי הדין בתחום,
באגו, תאוות בצע וכו’. אכן דברים קשים.
הדעות חלוקות בנושא יתרונות וחסרונות החוק החדש.

לדעתי האישית, גישור באופן כללי הוא מבורך. אני מגשרת בעצמי ואין סיפוק גדול מלהביא צדדים לחתימה על הסכם גירושין בגישור.
יחד עם זאת, אני מאמינה –בכובעי כמגשרת- שהגישור צריך להיות וולנטרי,
מתוך רצון חופשי ולא בכפיה כי אז ורק אז, העקרון של האיזון בין הצדדים,
שהוא הבסיס לגישור-מתקיים.

כלומר, שני צדדים שווים שמעוניינים בגישור- בוחרים בדרך הזאת והולכים בה.
ללא המרכיב של הרצון החופשי לשני הצדדים, תמיד יש צד אחד שנפגע מכך!
וזה הצד החלש בדרך כלל. זה מה שהניסיון לימד אותי.
לטעמי, התערבות של המדינה והפניית הפרט לגישור חובה תוך חסימת הדרך להגשת תביעות
היא פגיעה בזכות היסוד הבסיסית ביותר במדינה דמוקרטית- זכות הפניה לערכאות שיפוטיות.
דווקא בנושא כל כך רגיש, אישי ואינטימי של דיני משפחה-
המדינה מתערבת וכופה גישור על הצדדים, בשעה שבשום תחום אחר היא לא כופה זאת.
הניסיון מלמד שכאשר הגישור הוא בכפיה, דווקא הצד החזק יהנה מיתרונות ה”גישור”
(משיכת זמן, קבלת מידע, התשת הצד השני וכו’) בעוד שהצד החלש,
שזקוק לפתרונות משפטיים מידיים יהיה כבול בניגוד לרצונו ל”גישור”.
בעייתי מאד בעיניי.
יחד עם זאת, אני בהחלט יכולה להבין את המצדדים בחוק.
מטרתם היא “לחנך” את הציבור. אני בספק אם זו הדרך.
השיח והפולמוס הציבורי בין שתי האסכולות בנושא החוק החדש הוא לגיטימי
והארגומנטים לכאן ולכאן רבים ומגוונים.

התכנית שלך בגל”צ, שעסקה בנושא, היתה מעניינת וחשובה,
אך אפשר היה לתמוך ולצדד בחוק החדש גם מבלי לתקוף ולהאשים את ציבור עורכי הדין.

צרם לי מאד לשמוע את דבריך הקשים, ואת אווירת ה”עליהום” על עורכי הדין,
שעושים עבודת קודש בייצוג משפטי הולם ובשמירה על זכויות ציבור המתגרשים,
בנושאים שהם בנפשם- המעמד האישי שלהם, הילדים שלהם ועתידם הכלכלי לאחר הפרידה.
לקוחותינו, המגיעים אלינו במצבם הקשה ביותר, בשיאו של משבר הפרידה,
נדרשים לקבל החלטות קשות. היעוץ שהם מקבלים הוא קריטי לעתידם.
בזכות עבודה קשה של עוה”ד בתחום, חבריי הקולגות שלי, נפתרים מרבית הסכסוכים בביהמ”ש בהסכמים!!

עריכת הסכמים, ליווי צדדים בגישור, וניהול משא ומתן להסכם הוא לחם חוקנו ועבודתנו היומיומית.
אתה מוזמן לאולמות בתי המשפט ובתי הדין, כדי לשמוע את הדיינים והשופטים
מברכים ומודים לעוה”ד בכל פעם שמובא בפניהם הסכם לאישור, דבר שקורה בשיגרה.
נכון, אחרי מאבק לפעמים, אבל מאבק שהוא לגיטימי.

תרומתם של עוה”ד להתפתחות דיני המשפחה פה בארץ היא רבה.
בזכות מאבק לגיטימי על זכויות הלקוחות שלנו, הגענו למצב של חקיקה ופסיקה מאד עניפה,
שמגמתה שוויונית ומתקדמת מאד, בנושאים רבים וביניהם,
התמודדות עם סרבנות הגט והעגינות, זכויות הידועים בציבור, זכויות הורים ומשמורת משותפת,
חוק יחסי ממון והתיקונים שהוכנסו בו, ועוד ועוד.

אודה ולא אבוש, תפקידי כעו”ד הוא למקסם כמה שיותר את זכויותיהם של לקוחותיי
במסגרת החוק והפסיקה.
אני פועלת במסגרת חובת הנאמנות שלי ללקוח וחובתי לפעול לטובתו ואני גאה על כך.
עמידה על זכויות היא לא מילה גסה.
להיפך.
אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיקלע למצב בו הוא נסחט
מבחינה כלכלית וריגשית ואין לו אפשרות לקבל יצוג הולם ולשמור על זכויותיו.
עם כל הכבוד לביקורת המושמעת בעניין זה, זה די נח (שלא לומר מתנשא)
לשבת בכסא של ה”ציבור” ולשפוט את אותם מתגרשים בשעתם הקשה
ולרצות לחנך אותם ולהחדיר בהם “קצת שפיות” כדבריך.
האם אתה באמת מאמין שאפשר להושיב בכפיה בחדר הגישור
אשה שכרגע גילתה שבעלה בגד בה,
או שבעלה רוקן את החשבון המשותף והוציא את כל הכספים כולל המשכורת שלו
והיא זקוקה נואשות למזונות
או גבר שמונעים ממנו קשר עם הילדים, מסיתים אותם כנגדו וכו’
יחד עם הצד השני ולדרוש מהם לתקשר ביניהם בכח?
תוך שחוסמים בפניהם את הפניה לערכאות במשך 75 יום??

דווקא מתוך מקום של ידע והכוונה נכונה לגבי הזכויות המשפטיות,
מתוך מקום של הגינות ומיצוי הזכויות,
כשיש לאותו מתגרש יצוג משפטי הולם ומקצועי (ולא בדרך של כפיית הגישור),
אפשר בסופו של דבר לחתום על הסכם, הסכם מתוך בחירה חופשית
ומתוך רצון והבנה אמיתית של כל תמונת המצב, הסכם יציב,
שיעמוד בתוקף במשך שנים ולא ייפתח חדשים לבקרים.
ובמקרים בהם אין ברירה, תהיה גם הכרעה שיפוטית.

אלה שמעוניינים מלכתחילה בגישור, הם יגיעו ממילא לגישור ולא לערכאות משפטיות מתוך רצון.
המצב המשפטי כיום אינו חוסם להם את הדרך לכך אלא להיפך.
המערכת המשפטית מעודדת גישורים ועוה”ד מלווים כאמור גישורים כדבר שבשיגרה.

אין כאן לצערי קיצורי דרך.

אתה מוזמן להיכנס לאתר המשרד שלנו www.sherman-law.co.il
ולקרוא ולעיין בכל מכתבי התודה הנרגשים,
שקיבלנו מלקוחותינו. המכתבים מדברים בעד עצמם.

לסיכום, כמי שצופה בך באופן קבוע בתכנית הבוקר שלך עם הילה קורח בערוץ 2
וכמי שמעריכה מאד את דעותיך ונהנית מחידודיך ומחריפות לשונך,
תמיד התרשמתי מהאובייקטיביות שלך ומהיכולת המיוחדת שלך
לראות את המורכבות מעבר למה שנראה לעין.
הייתי מצפה לשמוע ממך הסתייגות מאמירות שליליות גורפות
כנגד עורכי הדין בתחום בו אני עוסקת.

שלי שרמן, עו”ד ומגשרת

 

Go to Appearance - Infomation Author to create a infomation