ע.
31.12.07 דני איש יקר, על סיפה של שנה חדשה חשבתי על כל אותם דברים שהתחדשתי בהם בשנה שחלפה. השנה הסתיימו מבחינתי שנתיים וחצי של מאבק עיקש. מאבק לחרות, מאבק לעצמאות, מאבק על עצמי. אני לא בטוחה עד כמה אתה מודע להיותך דמות כל כך משמעותית עבורי, באופן שנחרת בכל נימי נפשי. אני יודעת שזה נשמע מאוד מליצי, אבל נראה כאילו השנים האחרונות היו עבורי מבחן קיומי, שאלמלא אתה לא הייתי צולחת אותו. אני מסתכלת על עצמי היום, ורואה את דמותי נשקפת אלי. בטוחה יותר, חזקה יותר, גאה יותר ועם הרבה תקווה לחיים חדשים. יודעת שזה קשור לא במעט גם ב"מי שאני" ובאופטימיות והאמונה הבלתי נלאים שלי. אך אלמלא האנשים הטובים ואתה ביניהם שפגשתי באחת מתקופות השפל של חיי כנראה שהייתי נולדת מחדש באופן אחר. אני יודעת שיש לי נטייה להיות דרמטית אך כל המילים שבעולם לא תוכלנה לבטא את תחושת ההכרה, ההערכה והתודה על מה שהיית עבורי בשנים הללו. בפגישתנו הראשונה, כשהגעתי אליך עם הידיעה הברורה שאני רוצה להחל בהליכי גירושין אמרת לי, כחלק מתאום הציפיות..., "אני עורך הדין שלך ולא הפסיכולוג שלך..." דווקא נטייתי לרגשנות יתרה אותתה לי, זה האדם שאת צריכה שיוביל את מאבקך". תחושת הבטן בתום הפגישה הייתה כ"כ חזקה כי אתה עורך הדין הנכון עבורי. מי שייצג אותי מתוך הבנה אמיתית לא רק מן ההיבטים המשפטיים אלא גם מתוך אמפטיה והכלה שלי כאדם. המצרף בין יכולותיך המקצועיות ויכולתך לתת את התחושה לאדם למענו אתה פועל, כאילו רק הוא קיים- הוא צרוף נדיר. יכולתך לנווט בין הדמעות, הכעסים, המתחים, הלחץ והכאב שיש בתהליך כזה של פרוק, נסכה בי ודאות שנגיע לחוף מבטחים. היכולת לאזן בין הקולות הקוראים לסיום מהיר של "התיק" לבין אלה הקוראים לאי- התפשרות ואי-ויתור הביאה לתחושתי, למיקסום ולמיצוי ההליך המשפטי עבורי. הידיעה שאתה נושא עימך ראייה מושכלת, מקצועית, חדה ובהירה הגורמת לך להחליט מתי "לקפוץ את ידך" ומתי להרפות, תוך שאתה מבין את רצונותיי ודרכי, שימשה עבורי עוגן ומשענת בשנים האלה. היכולת להיות אופטימי ,קשוב ורגיש אך דורש ותובעני, המחייב הסתכלות נכונה על מציאות חיי, גם כשלא רציתי- הביאו אותי לעיתים לקצה גבול היכולת שלי, תוך שאני פועלת באופנים שמעולם לא חשבתי שאפעל. תפיסתי את עצמי כאדם מוסרי, תמים, נקי וחף ממניפולציות- עמדה בתקופה זו במבחן. הכורח לפעול בדרכי תחבולה גרם לי לא פעם לדפיקות לב מואצות. בדיעבד עולה חיוך על שפתי- " כי יכולתי לו". זו הסיבה שאני כנראה לעולם לא אהיה עורכת דין, ואעדיף להישאר בתחומי המקצוע "הרכים" יותר. אתה בטח קורא את המכתב במבוכה גדולה, ואולי אפילו מחייך לעצמך חיוך קטן עכשיו... אתה איש מדהים בעיני, ותמיד תהיה אחד האנשים החשובים שהיו לצידי, עבורי ואיתי באחת התקופות המשמעותיות, שעיצבה את דמותי וחיי מעתה ועד עולם. התלבטתי ארוכות אם לתת לך את המכתב הזה כי יש בו אמירה מאוד אישית מבחינתי, ואולי אפילו משהו שחוצה את הגבול שבין עו"ד-לקוח. מצד שני אני יודעת שמארג הקשר העסקי בינינו היה צבוע תמיד באור וגוון מאוד ייחודיים. השנים האחרונות לימדוני כי חלה עלינו חובה לחיות את חיינו היום מבלי לדחות דברים למחר. כי אולי לא יהיה מחר. אז בזכות המילים שלא נאמרו ובזכות היותך מי שאתה עבורי נשלחות אליך מקרב לב מילות תודה שאני מקווה שיגרמו לך להיות גאה על איש המקצוע והאדם שאתה. בהערכה רבה ובידידות עמוקה
ע.
